פסק-דין בתיק ת"א 57254-07

מונחת לפניי תביעה כספית בסך 330,384 ש"ח לפיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכושה על ידי הנתבעת 1 בעת שהאחרונה ביצעה עבודות חפירה וחישוף בשטח תחנת-דלק שבבעלות התובעת.

רקע

חברת גל הראשונים בע"מ (להלן: "התובעת") היא בעלת תחנת דלק (להלן: "התחנה"). בשטח התחנה היו טמונים שישה מיכלי דלק באדמה.

ביום 15.10.06 התקשרה התובעת בהסכם עם חברת אבו קוש חברה לעבודות עפר בע"מ (להלן: "הנתבעת") לפיו תפעל הנתבעת להוצאת מיכלי הדלק. לצורך העבודה השתמשה הנתבעת, בין השאר בטרקטור בעל כף חפירה המכונה בעגה המקצועית באגר (להלן: "הבאגר") שמספרו 181615. כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "נתבעת 2") ביטחה בזמנים הרלוונטיים את הבאגר בפוליסה שכוללת בין היתר כיסוי ביטוחי לחבות מעבידים ונזקי צד ג'.

בין הצדדים התקיים הליך גישור אולם בדיון קדם משפט מיום 02.11.09 הודיעו ב"כ הצדדים כי הגישור כשל. משכך לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" ולאחר סיום ההליכים המקדמיים התיק נקבע להוכחות.

ביום 07.03.11 נשמעו העדים: גב' רונית אילוז, מר יפים וורצ'וק, מר פנחס כהן, מר מנשה להט, מר אילן גינוסר, מר חן גרציאני, מר סולימאן אבו-קוש, מר מוראד אבו-קוש, גב' ליאת בוזגלו, מר סולימאן אבו-קוש, מר כמאל אבו-קוש ומר חיים רון. ב"כ הצדדים ביקשו להגיש סיכומים בכתב, התביעה הגישה סיכומיה ביום 03.04.11 וההגנה הגישה סיכומיה ביום 05.04.11.

הנני מתנצל בפני הצדדים על כי לאור "העומס השוטף", התיק המתין עד לחופשת הפגרה בכדי שנוכל להוציא פסק דין זה תחת ידי.

נסיבות האירוע ונסיבות ההודעה

לטענת התביעה, ביום 18.10.06 עת ביצעה הנתבעת חפירות סביב מיכלי הדלק, נפגעו ארבעה מיכלים על ידי כף החפירה של הבאגר ונגרמו להם נזקים שהתבטאו במעיכה, בשריטות ונוקבו בהם חורים.

ההגנה טוענת מנגד כי מדובר באירוע שמעולם לא התרחש וכי התביעה נולדה מתוך רצון התובעת להתעשר שלא כדין.

לטענת התביעה בעת ביצוע העבודות נכחו במקום מנהל העבודה של הנתבעת 1 מר אבו קוש מוראד (להלן: "מוראד") ונהג הבאגר מר אבו קוש קאמל (להלן: "קאמל") ומצד התובעת נכחו מנכ"ל החברה  מר כהן פינחס (להלן: "פינחס") ואיש התחזוקה של התחנה מר וובצ'וק יפים (להלן: "יפים").

התביעה טוענת כי פיני ויפים ראו את הפגיעות שנעשו ע"י שיני כף החפירה של הבאגר ועצרו את המשך העבודות. שניהם העידו כי ראו במו עיניהם כיצד מפעיל הבאגר פגע במיכלים וכי בשל הפגיעה לא שילמה התובעת לנתבעת את מלוא התשלום עבור העבודה.

לטענת ב"כ התובעת המלומדת יש להחיל במקרה דנן את הכלל להיפוך נטל הראיה על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכח-1968 (להלן: "הפקודה") וכי נטל השכנוע בדבר היעדר רשלנות מונח על כתפי הנתבעת.

באשר לעניין הודעת התובעת לנתבעת אודות הפגיעה טוענת התביעה כי בסמוך לאחר האירוע פנתה התובעת בדרישה מהנתבעת לפצותה בגין הנזקים שנגרמו למיכלים ואף העבירו לידיה חוות דעת של שמאי. התובעת טוענת עוד כי הגב' אילוז רונית, פקידה בסוכנות הביטוח המטפלת בענייני התובעת, ניסתה במשך חודשיים לקבל מנציגי הנתבעת פרטים כגון פרטי הביטוח ופרטי הבאגר אולם ללא הצלחה. התובעת טוענת כי פקס מטעמה המודיע על האירוע ועל הדרישה לשיפוי הנזק נשלח למשרדו של מר אבו קוש סולימאן (להלן: "סולימאן"),הבעלים של הנתבעת, וכי בין הגב' אילוז ולבין הגב' בוזגלו ליאת, המזכירה במשרדו של מר סולימאן, התקיימו שיחות טלפון רבות. התביעה צירפה לעניין זה דו"ח שנערך בידי הגב' אילוז ובו מפורטות 49 תזכורות אודות פניותיה הן לגב' בוזגלו והן לסוכנות הביטוח של הנתבעת ונציגיה. עוד נטען כי פנחס שהיה עד לאירוע התקשר לסולימאן  מיד לאחר האירוע וביקש שיגיע למקום. סולימאן ענה שיגיע אך לא הופיע.

לטענת ההגנה לא ארע כל נזק למיכלים בעת העבודה. עוד נטען כי מעדותו של מוראד עולה כי בעת ביצוע העבודה אף אחד לא פנה אליו בטענה כלשהי על נזק שנגרם במהלכה. ההגנה טוענת עוד כי גם קאמל שביצע כאמור את העבודה בפועל באמצעות הבאגר לא ידע על הנזק. ב"כ הנתבעת המלומדת טוענת - באשר לטענה על היפוך הנטל לפי סעיף 41 לפקודה - כי במקרה דנן אין מקום להפעילו שכן ההגנה טוענת שהאירוע כלל לא ארע ועל התביעה להוכיח את קרות האירוע וזאת בשונה ממצב בו הייתה הנתבעת מודה שעבדה בשטח בעת שנפגעו המיכלים ואז היה יכול לעבור לכתפיה הנטל שהמיכלים לא נפגעו מרשלנותה. בנוסף טענה ההגנה כי לטענת התביעה מדובר בנזק לארבעה מיכלים שונים כך שהפגיעה היא מתמשכת ואם כן לא יעלה על הדעת שנציגי התובעת ישבו והמשיכו לצפות בבאגר פוגע במיכל ובעוד מיכל ולא נזעקו להפסיק את העבודה והפגיעה.  עוד נטען כי סולימאן העיד שפנחס הסביר לו שבכוונתו לתבוע את הביטוח בתביעת סרק בגין נזק שמעולם לא אירע בעת עבודת הנתבעת. עוד טוענת ההגנה כי לאחר שהנתבעת חשפה את המיכלים הם נשלפו מהאדמה ע"י חברת מנופים שנשכרה ע"י התובעת והונחו במגרש התובעת והכל כמתוכנן ונשאלת השאלה כיצד ייתכן שהכל בוצע כמתוכנן כאילו לא אירע דבר. בנוסף טוענת ההגנה כי התובעת יכולה הייתה להעיד את נציג חברת המנופים שיכול היה לאשר באופן אובייקטיבי את הטענה לפגיעת הנתבעת במיכלים. עוד טוענת ההגנה כי הוכח שהמיכלים היו חשופים בחלקם העליון מעל פני האדמה כך שניתן לראותם ולכן בלתי סבירה הטענה שהבאגר פגע בארבעת המיכלים. עוד טענה ההגנה כי התובעת הודתה ששילמה לנתבעת 6,000 ש"ח עבור העבודה ואילו הנתבעת הייתה גורמת לנזק כה גדול לתובעת לא ייתכן שהייתה משלמת לה כלל.

באשר לעניין הודעת התובעת על האירוע לנתבעת טוענת ההגנה כי עדותו של פנחס על שהודיע מייד על האירוע נסתרה וכי הפקס שנשלח נושא תאריך חודש לאחר האירוע ולא מייד. בנוסף הגב' בוזגלו העידה שלא קיבלה מעולם את הפקס. באשר לדו"ח שערכה גב' אילוז טענה ההגנה שמדובר ברישומים שלא הוכח מתי נרשמו ולא הובאה כל אסמכתא חיצונית לאמיתותם. גם סולימאן העיד שהגב' אילוז לא דיברה איתו והוא מעולם לא הפנה את התובעת לסוכנות הביטוח של הנתבעת. ההגנה טוענת כי התובעת לא הוכיחה התרשלות מצד הנתבעת ולא הוכיחה את עצם האירוע ואת המועד בו נגרם הנזק למיכלים. לחילופין טענה ההגנה כי לתובעת רשלנות תורמת בשל העובדה שלא סיפקה התובעת לנתבעת שרטוטים של מיקום הצנרת התת קרקעית טרם העבודות.

נטל השכנוע

יש לדון ראשית בעניין הטענות להעברת נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים:

ראשית, האם עסקינן במקרה בו חל הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו"?